על ממשותם של ספרים (ומשוררים) דמיוניים

ניו יורק מרתקת בכל שעה ובכל מצב, גם במינוס שלוש מעלות, כאשר שולי המדרכות מכוסים שלג נמס שהפך לקרח חלקלק והבהונות בנעליים כבר מזמן איבדו תחושה. ועדיין, הרגליים נחושות לצעוד קדימה, והעיניים בולעות את המראות מן החרך הצר בין הצעיף העבה לכובע הצמר. שמש חורפית שופכת אור בהיר ששב וניתז מחזיתות הזכוכית של גורדי השחקים, ואדי קיטור לבן מיתמרים מפתחי האוורור של הרכבת התחתית, נמשכים אל תכלת השמים, שם מרחפים ענני נוצה קלושים בני-דמותם, ואפשר להתבלבל לרגע: מה כאן ממשי ומה חיקוי מעשה ידי-אדם, והאם ניתן בכלל לכנות הוויה ערפילית ומתפוגגת כענן "ממשות"?

אני בדרכי אל הסנטרל פארק, להתענג על מראות העצים העירומים בשלג והאגם הקפוא, אבל חנות ספרים משומשים נקרית על דרכי ואני נמשכת פנימה אל החלל המוסק ספון העץ, התאורה העמומה, השקט האופף, מנוגדים כל כך לרחוב הבוהק והסואן, מסתחררת מן הספרים המקיפים מכל עבר, מציעים אפשרות של עידן אחר, של השתקעות פנימה, של האטה, של עולמות ומרחבים בדיוניים המרחיבים את הנפש. יצאתי משם עם כרך עבה של סיפורים פרי עטם של גדולי הספרות העולמית, כפי שהגדירו אותם עורכי המהדורה משנת 1978. או. הנרי, המינגווי, צוויג, קפקא, צ'כוב, סומרסט מוהם, רבינדרת טאגורי, רק מן השמות אני משתכרת. הספר נתחב לתרמיל ואני ממשיכה בדרכי, רק כדי להיתקל בהפתעה ספרותית נוספת שעשתה לי את היום, ממתק כפול: שתי תערוכות ב"גרולייר קלאב", אחת חביבה על ההומור של מארק טוויין, שתמיד משמח לפגוש בו, והשניה, מבריקה ומקורית, שכותרתה: "ספרים דמיוניים: יצירות אבודות, בלתי-גמורות ובדיוניות, אותן ניתן למצוא רק בספרים אחרים".

אספן הספרים והבבליופיל ריד באיירס השקיע וייצר, באמצעות אנשי מקצוע מיומנים, מעצבים וכורכים, ספרי-דֶמי – סימוּלקָרוֹת – של יצירות ספרות שאינן קיימות במציאות. חלקן יצירות שאבדו בתהום הנשייה של ההיסטוריה או כאלה שמעולם לא נדפסו ונכרכו, וחלקן פיקטיביות, שהוזכרו בתוך ספרים אחרים, והנה הן קורמות עור ונייר, מתנוססות במלוא תפארתן תחת זכוכית התצוגה. תמצאו שם את "ספר היָשר" המוזכר בספרי יהושע ושמואל ב', לצד ספרו הקומי האבוד של הומרוס "מרגיטס", ספר שיריה המלא של סאפפו ו"הקומדיה" של אריסטו (ש"שם הוֶרד" של אומברטו אקו עשה מטעמים מהיעלמה); את "העכברוש הענקי מסומטרה" פרי-עטו של ד"ר ג'ון ווטסון, המתעד (הבדיוני) של מעללי שרלוק הולמס, לצד "דון קיחוטה" של פייר מנארד, המחבר הנחוש שכתב מחדש, מילה במילה, את יצירתו של סרוואנטס בסיפורו המתעתע של חורחה לואיס בורחס; את המחזה "רצח גונזגו" שבדה שייקספיר על מנת שישמש את המלט לגלות את ערוות רוצחי אביו, ואת "חשיפה כפולה" של סילביה פלאת', כתב-יד חושפני על בוגדנותו ונטישתו של בעלה, אשר נעלם באורח מסתורי במהלך המאבק על מורשתה של פלאת' בין הבעל הנזכר לבין אמה, לצד "נימפות ואורחות חייהן", ספר אגדות ארקדיות שנזכר ב"האריה, המכשפה וארון הבגדים" של ק.ס. לואיס.

ככל שאני מעמיקה בסיור וצוללת אל נבכי סיפוריהם של הספרים הדמיוניים, כך גוברת תחושת הסחרור המהפנט, כמו בתעתוע של אולם מראות קרקסי, משום שמטבע הדברים עולה השאלה על עצם ממשותה של הספרות. האם הסיפורים שבתוכם נזכרים אובייקטים דמיוניים אלה, מהווים בעצמם ממשות? הרי מדובר בסך הכל בקובץ מילים מודפסות. כיצד ייתכן שעולמות שלמים נוצרים מתוכם? איזה כוח פלא טמון בהם.

גם אני הקטנה בדיתי בספרי "חשמל באוויר" דמות של משורר, ציטטתי משיריו ואזכרתי את ספרי השירה שלו ואת הפרסים שזכה בהם. המשורר הבדיוני ע. נפתלי העריץ את רוברט פרוסט – משורר היסטורי ממשי, אהוב וחשוב, ואף תרגם כמה משיריו. ברוח הסיור שלי בניו יורק הקפואה והמפגש עם הספרים הדמיוניים, מצרפת כאן את התרגום של נפתלי לאחד משיריו החשובים של פרוסט, שמצטרף לשלל תרגומים מצויינים הקיימים בעברית.

אש וכפור

אוֹמְרִים, סוֹף הָעוֹלָם בָּאֵשׁ,

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, יִקְפָּא.

תְּשׁוּקָה טָעַמְתִּי דֵּי-צָרְכִּי

כְּדֵי לִתְמֹךְ בָּאֵשׁ, אִם כִּי,

אִם פַּעֲמַיִם נִכָּחֵד

עַל הַשִּׂנְאָה יָדַעְתִּי דַּי

לוֹמַר, כִּי כְּפוֹר 

גַּם הוּא יִצְלַח 

לְהֶרֶס כָּל-הֶחָי.

The Grolier Club: Imaginary Books: Lost, Unfinished, and Fictive Works Found Only In Other Books.