עורבים בשלג

על הנובלה "דברים קטנים כאלה״/ קלייר קיגן (אחוזת בית, תרגום: יותם בנשלום)

איך כותבים על הדבר הנורא שאף אחד אינו רוצה להביט בו?

ביל פרלונג, גיבור הנובלה היפה של קלייר קיגן, ״דברים קטנים כאלה״ (אחוזת בית, תרגום: יותם בנשלום), מעז להישיר מבט אל הרוע המוחלט, ואף לעשות מעשה.

זה קורה לו כמעט בעל כורחו, נגד רוח המקום והזמן, נגד דחף ההישרדות. כולם מייעצים לו להסב את מבטו, להמשיך בחייו הנוחים, בהם זכה בעמל ויושר, לא להסתכן, והוא אכן מנסה, אבל רגליו נושאות אותו שוב ושוב אל המנזר האימתני בשולי העיירה, שם מתבצעים מעשים שחורים משחור.

קלייר קיגן שוזרת בחוכמה לאורך הסיפור, כמעט מבלי שנרגיש, דימויים של שחור ואור, זוהמה ומירוק, והופכת אותם על פיהם. ביל פרלונג הוא סוחר פחם מכוסה אבק שחור, אך ליבו טהור. לעומת זאת במנזר המצוחצח ובמכבסה הפועלת בו מתרחשת התעללות אכזרית, קשה מנשוא, בשם הדת והכוח.

קטע סימבולי שצד את עיני מתאר התקבצות עורבים המקננים סביב המנזר: "היה זה דצמבר של עורבים. מעולם לא נראו בעיירה עורבים כאלה: הם התאספו בגושים שחורים בשולי העיר ומשם נכנסו פנימה, צעדו ברחובות, זקרו את ראשיהם לכאן ולכאן, תפסו בעזות מצח כל עמדת תצפית שמצאה חן בעיניהם... ובלילות התעופפו אל קיניהם שבצמרות העצים הוותיקים והענקיים שמסביב למנזר". העורבים השחורים, ובהמשך הסיפור - השלג הלבן - מצטרפים למעשה הרקמה שקיגן שוזרת ביד אומן, וכך מושכת גם אותנו, הקוראים, לצלול לעולם הסיפור שבו מתגוששים כוחות האור והחושך.

זה סיפור פשוט כביכול אך יפהפה ועוצמתי, ויש לו כוח של קלאסיקה. לי הוא הזכיר את צ’כוב.

איור באמצעות בינה מלאכותית: שי רילוב

פורסם לראשונה 16.3.2024